בשביל מה יש פילוסוף או פילוסופיה? להרבה דברים. הראשונים שעולים לראש הם: בירור מחשבה, הגדרת מושגים, קביעת גבולות התוקף של תיאוריה או מושג, קביעה האם הדברים שנאמרו או הכתובים נכונים ובאילו תנאים, אילו דברים נכונים והדברים הלא נכונים, הבהרת משמעות הדברים, מתן משמעות לזהותו... כפי שאתה יכול לראות, שום דבר מעושן או חסר תועלת, בניגוד למה שאנשים חושבים לעתים קרובות. אני כותב מהילת הפטפוטים וההערות שהפוסט האחרון של אנדריאס וויגט "אנחנו צריכים פילוסופים" עורר במקומות שונים שבהם המחבר עשה לי את האדיבות לקרוא לעצמי בתור פִילוֹסוֹף. ולכן אני מאמין שיש צורך, לפני שאומרים אולי איך, למה ובאיזה אופן פילוסופיה (או ליתר דיוק שיטות פילוסופיות, כפי שנראה) יכולה להיות שימושית לחברה, נושא עליו כתבתי ספר יחד עם נרי פולסטרי. רַשַׁאִי הפילוסוף בחברה שבהם אתה יכול לקבל מצגת www.ilfilosofoinimpresa.eu , לשפוך קצת אור על מה זה אומר להיות פילוסוף. בשבילי להיות פילוסוף פירושו לעשות פילוסופיה, או יותר נכון לעסוק בה: אתה מבין למה אני מדבר על פרקטיקות פילוסופיות? אני מקווה שכן: זה לא עניין של ניהול איזו פילוסופיה שלי לטיציו או לקאיו או לחברה כלשהי, גם אם בחלקו אי אפשר להסתדר בלעדיה לחלוטין, אלא יותר מכל דבר אחר לעזור לאלו שהוזכרו לעיל להיות בעצמם פילוסופים, או לעשות פילוסופיה. כלומר לתרגל את זה. המקצועיות שעל כף המאזניים היא של הפילוסוף היועץ, או היועץ הפילוסופי (באנגלית זה נשמע כמו מתרגל פילוסופי), שהוא די חדש ומתוארך לא יותר משלושים שנה. מכיוון שהכל מתנהל ממשמעות הדיסציפלינה הזו, כדי לשים קצת סיכון אני חושב שהדבר הטוב ביותר הוא לפרסם כאן עבורכם את הייעוץ הפילוסופי של המילון הבינלאומי לפסיכותרפיה אוצר על ידי ג'ורג'יו נרדון ואלסנדרו סלביני. אצל Nardone הוכשרתי כמאמן תקשורת ואסטרטגי (ההסמכה היא מה-MRI של פאלו אלטו, שה-CTS של Nardone, תלמידו של פול ווצלאוויק, הוא מעין סניף) וכתבתי את הערך המדובר. אני נותן לך את הגרסה המקורית, אני לא יודע אם הם ביצעו שינויים כלשהם בעריכה. בכל מקרה, זה מכתב היד שלי. הנה היא:

ייעוץ פילוסופי. ביטוי שנולד בגרמניה בשנת 1981, כאשר הפילוסוף ג' אכנבך החל לקבל בסטודיו שלו "יועצים" (כלומר, בלשונו, 'אורחים') כדי לענות על שאלותיהם ולדבר על בעיותיהם: מפרידות ועד מורת רוח. פנים אל מוות, משאלות על משמעות החיים ועד לדילמה מוסרית מסוימת, מקשיים בקבלת או ניהול הניכור שמייצר העבודה ועד לשאלות ציניות או רומנטיות פחות או יותר על אהבה. ה"שיטה" בה משתמש אכנבך – שגם מכחיש שיטה – מבוססת על מפגש פתוח ונטול דעות קדומות או דעות קדומות בגלוי, וכתוצאה מכך דיאלוג בעל אוריינטציה פילוסופית מנקודת המבט של הכלים והטכניקות הדיסקורסיביות בהן נעשה שימוש. קבלת פנים, כבוד למחשבה ולחיים של אחרים, קבלת האחר, כנות וכבוד שווה של אמירה מצד שני הדיאלוגים, אהבה וחיפוש האמת הם חלק מהגישה. מההתחלה האכנבאכית התפתחה די מהר ה"פרקטיקה הפילוסופית" החדשה בכל מדינות המערב, והגיעה עד לסין ולהודו. המאפיינים הייחודיים של הדיסציפלינה, מעבר למאפיינים האופייניים שהוזכרו לעיל של הדיאלוג האחמבכי, הם די שנויים במחלוקת. לדוגמה, ש' שוסטר אינו מהסס להגדיר את הייעוץ הפילוסופי ואת עבודתו של הפילוסוף המייעץ כ"תרופה פילוסופית של העצמי" המסוגלת לגרום להשפעות על רווחה ופתרון מחלות נפש, תוך שיתוף בהשקפה שלילית מאוד. של פסיכותרפיות עם אחנבך. עבור ר' להב, לעומת זאת, ייעוץ פילוסופי הוא ביסודו שיקוף וקונפיגורציה מחדש של "תפיסות העולם" של אנשים שיכולים לעורר השפעות טיפוליות, גם מבלי שיש כוונה לכך. יועצים רבים גם מתעקשים על השפעה או מהלך דומה לepoke הוסרליאן (השעיה), המאפשרת מעין "הרמה" או ניתוק מה"הזדהות עם הבעיה", על פי ביטוי של א. פרינס-באקר. ואם יועצים רבים מתרחקים מפסיכותרפיה (בפרט מ"התכוונות") טיפולית, יש כאלה שלא מהססים לחשוב על ייעוץ פילוסופי קרוב ושזור בפסיכותרפיה, כמו למשל ל' מרינוף, שמדגיש את ה פתרון בעיות, או צ'ונג-יינג צ'ן הסיני, התומך בתרגול בעל קונוטציה פסיכואנליטית חזקה. חילוקי דעות דומים מתרחשים גם בבעיות שוות בהיבטים אחרים, לרבות מידת הנייטרליות של היועץ, חשיבות ההשכלה להתפלספות וההתמצאות בחיפוש אחר חוכמה, אם להזכיר רק את הרלוונטיים ביותר. עם זאת, מעבר לפערים, ניתן לזהות כמה מרכיבים משותפים לכל הפרקטיקות המיושמות על ידי כל פילוסוף מייעץ. מלכתחילה, הרצון לתרגל את אותו היעדר דעות קדומות, שמצד אחד מעצבן חלק ניכר מיצירתו של אחנבך ומצד שני מהווה את עצם נשמתה של הפילוסופיה: להתפלסף, להיות פילוסוף, אכן פירושו, מלכתחילה, לחקור, להטיל ספק בכל דבר, כולל השיח עצמו; הנכונות הזו לא להציב גבולות למטא-שיח היא כנראה תכונה ייחודית חזקה מספיק כדי להפריד בין ייעוץ פילוסופי (ופילוסופיה) מכל שיח אחר, מדעי או אחר, כולל דיסציפלינות פסיכותרפויטיות. מאפיין נוסף המשותף בדרך כלל לכל היועצים הפילוסופיים הוא התכוונות מבהירה, או, אם להשתמש במונחים חזקים יותר, אידיאל רגולטורי שמעריך את האמת כנורמה של אמונה ופעולה (יש לומר גם שהרעיון או עצם מושג האמת שאליהם אנו מתייחסים כלל אינם מובנים מאליהם אלא להיפך, תמיד בעייתיים); כוונה מבהירה זו מוערכת בדרך כלל ונתפשת כהרחבת אופקים ופוטנציאל, כשחרור, בסופו של דבר טוב (מושג פילוסופי חזק התואם את הפילוסופיה עצמה), מה שנראה כאילו מרמז על קשר, או יחסים בעלי השלכה הדדית, בין הגנוסולוגיה. ואתיקה. יתרה מזאת, אי אפשר להימנע מלציין את חשיבות העבודה על הרעיון ועל המחשבה היצרנית של רעיונות: הדרך היא באופן כללי מעל לכל קוגניטיבי והעבודה על רגשות ותפיסות יכולה להתקיים רק דרך המדיום של חשיבה ושיח. לאוריינטציה המעשית-תפעולית של הייעוץ הפילוסופי יש השלכות משמעותיות על החשיבות שיש לפרט בדיסציפלינה - בניגוד לפריבילגיה של האוניברסלי האופייני להרבה פילוסופיה מסורתית - ולמעשה התהליך מופעל תמיד החל ממקרה בודד, יהיה זה סיפור, עובדה, דוגמה, בקשה או רגש. זו בדיוק הסיבה שבייעוץ פילוסופי נראה שמשהו מסדר החשיבה בדרך חדשה, יצירתית, שמטרתה יצירת מושגים חדשים, תמיד עומד על הפרק, כאילו הבנת הקיים, של הניסיון, ערך רק כאשר הוא נכלל במסגרות מושגיות רחבות, עמוקות ועוצמתיות יותר מאלו שמהן הוא התחיל.

לסיום, אם אתה באמת רוצה לדעת מיד משהו על מה הפילוסופיה יכולה לשמש בחברה, אני ממליץ על מאמר זה, שיש לו יתרון גדול לצטט אותי (אה! אה!):  דרושה עוד פילוסופיה בחברה – עריכה: שרה מלספינה.