זכויות יוצרים באינטרנט: כיצד להימנע מטעויות

זכויות יוצרים באינטרנט: כיצד להימנע מטעויות

כל מה שאתה צריך לדעת על זכויות יוצרים של תוכן

זכויות יוצרים באינטרנט הן עניין כבר דנו בימיו הראשונים של האינטרנט. מצד אחד אנו מוצאים את אלה - כמו גאון התכנות סם וויליאמס, מחבר הספר הנבואי והחזון Free Code - שהיו רוצים רשת נטולת זכויות יוצרים, שבה התכנים, ובפרט התוכנה, נשארים חופשיים להפצה ולהיות. מְשׁוּתָף. מצד שני יש לנו אמנים, חברות תקליטים, חברות רב לאומיות וסופרים שבמקום זאת דורשים יישום של אמצעי הגנה ותקנות להגנה על שירים, תמונות, ספרים וכדומה. השאלה אינה פשוטה כלל ועיקר: אם בעידן האנלוגי השליטה בפיראטיות ושכפול התוכן הייתה בסך הכל טריוויאלית (תחשבו על הנוהג המגושם והמיושן כיום של "שריפת" תקליטורי DVD בבית), הדיגיטל, מעצם טבעו, יש נתן טלטלה לעצם הרעיון של זכויות יוצרים, גורם לבעיות עבור שחקנים רבים במגזר, גדולים כקטנים. 

וכך מצאנו את עצמנו מול עולם אחר לגמרי, שבו ההפרדה בין מה שהוא חוקי למה שאינו חוקי היטשטשה מאוד. כיום, זכויות היוצרים מקבלות ניואנסים רבים בהתאם למדינה בה אנו נמצאים ולתקנות שעלינו לעמוד בהן. עם זאת, ברור שגם מנקודת מבט זו האינטרנט פישל את הקלפים, ולמעשה שבר גבולות גיאוגרפיים ואף זמניים. מה שהיה אפשרי במדינה עכשיו כבר לא אפשרי כי השימוש בתוכן מתארך בצורה דרמטית הודות לרשת. אין זה מקרי שממשלות רבות עם מעמדות שליטים צבאיים או רטרוגרדיים בכוח רואות צורות של צנזורה של תוכן עברה כהגנת זכויות יוצרים. דברים מעולם אחר? למרבה הצער לא: הרפורמה של האיחוד האירופי בזכויות יוצרים, לטענת חלקם, עלולה לפתוח פתח לשינוי דומה לזה שכבר התרחש בסין ובמדינות אחרות בריח הדיקטטורה. אולם לפני שנסתכל על הסיכון הזה, ניקח צעד אחורה וננסה להבין במלואו את נוף זכויות היוצרים הדיגיטלי הנוכחי.

הרעיון ה-CREATIVE COMMONS לזכויות יוצרים אתיות

אם זה נכון שזכויות יוצרים באינטרנט נראות כמו משהו הרבה יותר מורכב ומעושן מזכויות היוצרים המסורתיות של "נייר", זה גם נכון שמישהו, ואנחנו לא מדברים על פוליטיקאים, הבין את הנושאים הקריטיים האלה והחליט להציע חלופה מַסלוּל. כך, בשנת 2002, על פי הצעתו של הפרופסור למשפטים באוניברסיטת הרווארד לורנס לסיג, נולדו רישיונות ה-Creative Commons, באמצע הדרך בין זכויות היוצרים המלאות לנחלת הכלל. בעיקרו של דבר מדובר בקבוצה של רישיונות הממחישות בצורה ברורה ומיידית אילו חירויות החליט להעניק מחבר יצירה מסוימת ואילו תנאים הוא הציב לשימוש ביצירה עצמה, לא רק באינטרנט אלא גם לא מקוון.

כל מפיק תוכן (בלוגר, קופירייטר, מעצב גרפי וכו') יכול להחליט איזה רישיון להגיש, מבלי לעבור רישום או הפקדה. קצת כאילו האדם הדביק באופן אוטונומי מותג וירטואלי משותף, המסוגל לאותת לשאר הקהילה הזכויות והחובות הגלומות בעבודתו האינטלקטואלית של האדם. מנגנון אינטואיטיבי, המבוסס על אתיקה ושקיפות כערכי היסוד של הרשת. ולמעשה ההצלחה של Creative Commons הייתה מהירה ובלתי ניתנת לעצירה: בעשור מספר הרישיונות גדל לאין שיעור, וכיום סמל ה-CC משמש מציאות כמו CERN, INSTAT, הבית הלבן (לפחות עבור חלק מתכני האתר ), מבלי לספור פלטפורמות עם מיליוני מבקרים ביום כמו ויקיפדיה. אבל נותרה בעיה אחת: אם מחליטים להפר את רישיונות Creative Commons יכול לעשות את זה בלי יותר מדי בעיות. למרבה המזל יש תרופות לתסריטי רשת, בואו נראה מה הם.

כלים ופתרונות פרקטיים לעצירת סקריפטים

מי לא זוכר את המבחנים בבית הספר ואת התסריט הקיים תמיד בתפקיד? ברשת התופעה משתוללת ולא עובר יום ללא הפרת זכויות יוצרים. רישיונות Creative Commons הם כלים תקפים להדגמת השימושים האפשריים של יצירה, אך לא לחסום את הרעים. בעלי מסחר אלקטרוני, בלוגרים, מפרסמים וכל מי שמייצר תוכן מוצא את עצמו כתוצאה מכך חי בפחד שיועתקו פרי עבודתו ללא כל פרס והכרה. כפי שאמרנו, ישנם פתרונות שונים כדי להגן על עצמך. חלקם מונעים: למשל, התוסף Wp Content Copy Protection, שמטרתו למנוע ממשתמשים ללחוץ לחיצה ימנית כדי להעתיק תוכן מודגש. או סימן המים שיוצב על התמונות, כדי למנוע שימוש חוזר לא רצוי. מובן מאליו שהמיומנים ביותר יוכלו לעקוף גם את המכשולים הללו, אז כדאי ליישם עוד מכשולים אסטרטגיות ניטור ובקרה משלימות. אנו מציעים לנסות בין היתר את ה-Rapport Scaper של גוגל או את Copyscape המפורסם והמוערך. כך ניתן יהיה לוודא אם תוכן שוכפל, תוך הימנעות בין היתר מעונשים מסוכנים מצד גוגל. 

הרפורמה בזכויות יוצרים שאושרה על ידי הפרלמנט של האיחוד האירופי

לאחר שצילמתי את מצב האמנות, כעת יש צורך להתמודד עם תרגיל קצר עם מה, בתיאוריה, יכול להפוך למהפכה הגדולה ביותר (ועבור חלק רציני) בתחום זכויות היוצרים, ולו רק בתוך המערכת האקולוגית הדיגיטלית של האיחוד האירופי. . זוהי רפורמה שמטרתה, בכוונותיה, להגן על זכויות היוצרים של יחידים, אך בסופו של דבר פוגעת בדגים קטנים להיפך, לטובת מפרסמים גדולים וחברות רב לאומיות כמו פייסבוק וגוגל. זו דעתם של חלק גדול מהעובדים ברשת כל יום. למה מסקנה כזו? יש לחפש את הסיבה בסעיפים 11 ו-13 של הרפורמה, המדברים על מה שזכה מיד ל"מס קישורים" (סעיף 11) ו"מסננים" היפותטיים שיופעלו על כל תוכן פלטפורמה שנטען (סעיף 13). , החל מיוטיוב הענק וכלה בניסוי האוניברסיטאי הקטן ביותר של אתר שפותח לשיתוף סרטונים, שירים וחומרים ציבוריים אחרים.

ליתר דיוק, לפי סעיף 11, כל מי שישתף קטע ממאמר (ראה צוברי חדשות כמו גוגל ניוז) יצטרך לשלם אגרה למחבר המאמר הזה. עם זאת, זה עלול להזיק לא כל כך לגוגל, אלא לשורותיהם של בלוגים קטנים, פורטלים ומגזינים הודות לחדשות Google הם מקבלים תנועה ממוקדת בכל יום. לסעיף 13 עלולות להיות השלכות מזיקות באותה מידה: במקרה הזה אנחנו מדברים על צנזורה, במובן זה שחשיבה על הטלת מסננים מונעים כדי להעריך את מקוריות התוכן (ובתוכן אנו מתכוונים לסרטונים במיוחד) תסכן בסופו של דבר את חופש הביטוי. , שכן רובוטים ותוכנה יופקדו על המשימה של ניתוח (גם) החלק היצירתי של יצירות שקשה למסגר כי למשל אמנותי או סאטירי. קומיקאי שקורא את הצהרותיו של פוליטיקאי המשתמש במילותיו שלו כדי לבנות את המערכון שלו או יוצר וידיאו שמשנה את המוזיקה של סרט כדי לצלם סרט תיעודי אוונגרדי, בסופו של דבר, בעקבות האישור הסופי של הרפורמה הזו, ייחרט. מכל ערוץ תקשורת דיגיטלי כמפרים זכויות יוצרים של אחרים.

לא נאמר שזה ייגמר כך: החוק יצטרך לעבור כעת למועצה האירופית ויאושר על ידי כל מדינה, ואז הוא יעבור להצבעה הסופית של הפרלמנט כולו. עד אז אנחנו נשארים במתח מחכה לאירועים.