האם התקשורת מתה? W התקשורת

להגיד "אני עוסק בתקשורת" זה כמו להגיד "אני אוכל". זה ברור.

אני קורא, צופה, מתבונן ושומע רבים מעמיתיי מתלוננים: התקשורת מתה, האינטרנט הורג הכל. המשבר בהוצאה לאור ובעיתונות שורר כבר זמן מה. אני שומע ורואה טיפוגרפים שמציגים את עצמם כ"מומחים לתקשורת" כי להגיד שהם טיפוגרפים זה כמו להגדיר את עצמם כיצרנים ומוכרים של קרח כשהמקפיא קיים לפחות 50 שנה. אני רואה צלמים ממציאים את מקצוע ה"פריסה" או מעצב אתרים, מעצבי אתרים שמאלתרים צלמים, קריקטוריסטים שמציעים את עצמם כמפרסמים ומפרסמים שמציעים את עצמם כמגידי עתידות באינטרנט.

"אני עוסק בתקשורת", "אני עוסק בתקשורת", "אני מתקשר" … תקשורת …. תקשורת ועוד תקשורת….

נראה שזה הפך לסוג של מנטרה. מי שלא מתקשר שמתקשר נהרס. אני עדיין זוכר כשדיברתי עם חבר צלם שמשתף פעולה באופן הדוק עם טיפוגרפיה המתמחה בדפוס דיגיטלי, הוא סיפר לי בגאווה כיצד עמיתיו ל"מדפסות" "התמודדו עם תקשורת" וככאלה, למרבה הצער, עדיין קיימים לציבור. והנזק נעשה. כמובן שהלקוח כמעט ולא מבין מי עומד מולו. כששאלתי אם הם שמעו אי פעם משהו אפילו מרחוק, על הפרגמטיקה של התקשורת ראיתי את עצמי נצפה כמעט כמו יצור ירוק, חצי ארטישוק וחצי אדם שמפטפט גסויות בשפה שלא נשמעה קודם לכן. אסכולת פאלו אלטו ועקרונות המטא-קומוניקציה נראו כינויי לשון הרע שיש לגנות אותם בבית הדין של האינקוויזיציה הקדושה. אבל אפילו קוטלר, אני לא יודע שהוא נשרף על המוקד כמו ג'ורדנו ברונו חדש, להיפך...

מה שבטוח הוא שעם זאת, אם האמירה שהטיפוגרף שהוזכר לעיל עוסק בתקשורת תקפה, אז החתול שלי הוא גאון וגאבינו סאנה הוא מומחה ב"כתיבה יפה" במובן הגרפולוגי של המושג. או שאנחנו יכולים לסובב את זה בצורה אחרת ולומר שכולנו, לטוב ולרע, מתמודדים עם תקשורת רק בגלל שאנחנו מתקשרים. אנחנו מדברים, כותבים, זזים, מעבירים תנועות, שרים, מציירים... כל מה שאנחנו עושים מתקשר למשהו, אפילו מה שאנחנו לא עושים או אומרים, אפילו כל מה שאנחנו עושים באופן לא מודע ולא מודע מתקשר למשהו. אי אפשר שלא לתקשר, אמר ווצלאוויק.

להגיד "אני עוסק בתקשורת" זה כמו להגיד "אני אוכל". זה ברור.
כי אם אתה לא אוכל, אתה גווע ברעב, אם אתה לא מתקשר, אתה באמת מת!

מהסיבה הזו, התקשורת לא מתה! יש ותמיד יהיה! הוא פשוט מתפתח, מתעדן, משתמש בטכנולוגיות חדשות, ממשקים חדשים, מציג פרדיגמות חדשות, משנה את עצמו. אבל אנחנו תמיד מתקשרים. בין אם אתה עושה את זה בטלפון, דרך ספר, בטלוויזיה, דרך חוברת, מכתב או ברשת חברתית, תמיד בכל מקרה אתה "מתקשר" אלוהים אדירים! מסיבה זו, כל פעם שאני שומע עמית אומר שהתקשורת מתה, זה גורם לי לחשוב שהוא מת, עם הטיעונים שלו!

אבל איפה זה שהעניינים מסתבכים והצלם נתקע מול הקשיים הראשונים: כשהתקשורת הופכת להיות מכוונת למשהו. כאשר מבקשים מהטיפוגרף תוכן, כאשר הוא נאלץ לווסת את התקשורת למטרה מדויקת שאולי מתוכננת ליד השולחן. ושם, מותק! ואז הכל הופך באשמת האינטרנט והרשתות החברתיות הופכות למעין חור שחור שאוכל ילדים ורץ דרך היפר-ספייס על מקל מטאטא. סת' גודין הופך בכך לדמות מפיסטופלית מסאגת אימה שרץ אחרי לקוחות על גב הפרה הסגולה שלו. התקשורת מתה בכל מקרה.