סטפנו אפיפאני: "גם לדורות הבאים יש את הזכות לחדש"

סטפנו אפיפאני הוא נשיא ה- קרן קיימות דיגיטלית, מוסד המחקר הראשון מסוג זה באיטליה שעסק בקשר בין קיים e דיגיטציה.
הוא לימד לימודי אינטרנט במשך חמש עשרה שנים ב-Sapienza, האוניברסיטה הראשית ברומא, וכיום הוא פרופסור לקיימות דיגיטלית באוניברסיטת פאביה.
הוא יועץ ל האומות המאוחדות על ההשפעות של טרנספורמציה דיגיטלית בניהול תהליכים פיתוח עירוני בר קיימא.
הוא גם מחברם של פרסומים רבים בנושאי קיימות דיגיטלית, טרנספורמציה דיגיטלית, e-business, ניהול ידע, החשובים שבהם ראויים לאזכור: "מדריך לתקשורת פוליטית מקוונת" (Istituto di Studi Politici San Pio V, 2011); "להחליט על חדשנות" (Sperling & Kupfer, 2006); "קהילה לומדת: מודלים שיתופיים של ניהול ידע" (פרנקו אנג'לי, 2004); "קהילה עסקית: ניהול הון אינטלקטואלי בכלכלת הידע" (פרנקו אנג'לי, 2003); "אינטרנט לסופרים" (ג'קסון הוצאה לאור, 1996).
דיסקברי הוא המנוע העיקרי של מי שרודפים אחר דרכים חדשות להתקרב לעולם, מנוע אמיתי של חדשנות.
סטפנו אפיפאני לכן הוא האדם הנכון להמשיך את סדרת הראיונות שלנו עם מוחות סקרנים, ששמים את כישרונם לטובת תגליות חדשות, בין אם הם האדריכלים העיקריים שלהם, ובין אם הם מאפשרים אותם, יוצרים את הקרקע הפורייה.
קיימנו איתו שיחה ארוכה (לעיתים ערה) על חדשנות, על איך היא מתאפשרת בפועל ובעיקר על הפרשנויות השונות שהחברה הנוכחית שלנו נותנת לה.
נושאים שבהם התייחס גם ספרו האחרון, "קיימות דיגיטלית: מדוע קיימות לא יכולה להסתדר בלי טרנספורמציה דיגיטלית", שעבורם אתר ספציפי.

פאולו צ'רוביני: "ככה 'מתאימים' כלי נגינה מזויפים"
בספר, העבודות של היום בין דיגיטל, מדיה ורשתות חברתיות

מילת הסיסמה היום היא לרוב "חדשנות", אבל היא חלון פתוח לרווחה לתרחישים אפשריים ולתחומים אינסופיים. אז מה זה שגורם לחדשנות לשגשג ולהתקדם?
"יש סוגים שונים של חדשנות, קודם כל: מוצר, תהליך, שוק וכן הלאה. כל סוגי החדשנות מאוחדים על ידי העיקרון שהטכנולוגיה היא שמאפשרת אותם, ולכן היא מאפשרת אותם. עם זאת, כדי לגרום לזה לשגשג, יש קבוצה של גורמים הנעים בין אוריינטציה לשיפור. בהקשר זה, עלינו לשאול את עצמנו למה אנו מתכוונים בשיפור. אם זה נכון שחדשנות מייצגת שינוי שמתייצב, אבל שלמעשה נוטה לכיוון החיובי, מה זה שהופך אותו לכזה? מנקודת המבט שלי, המאפיין המהותי הוא קיימות. עם זאת, בבר-קיימא, אני לא מתכוון למושג הנפוץ כעת, שמכניס את המילה הזו רק בהקשר הסביבתי. קיימות פירושו 'היכולת לספק את הצרכים הדוריים שלו מבלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את הצרכים שלהם. ולפיכך, שדורות הבאים יכולים לעשות את אותו הדבר', אם להשתמש בהגדרה שניתנה על ידי הנציבות העולמית של האו"ם לאנרגיה וסביבה ב-1987".

ולטר פראקרו: "AI ללא אתיקה היא לא אינטליגנציה אמיתית"
חובת ההכשרה למעבר לקיימות

עד כמה אתה שותף לגישה ונקודת המבט של האו"ם?
"הפכתי את ההגדרה הזו לשלי כי היא מסתכלת על מימד מערכתי. זו לא הגדרה של 'עשה טוב'. היום זה אופנתי לומר, ביחס לנושאים הללו, שעלינו 'לחשוב חיובי'. זה לא קשור לחשיבה חיובית או להיות אופטימי לגבי העתיד. זו שאלה של חשיבה על בית המשפט העליון העתידי, וכדי לעשות זאת עלינו להבין שהחזון שעבורו העתיד חייב להיות בר קיימא הוא החזון היחיד האפשרי, שכן הוא היחיד שמקרין את הבעיות שאנו צריכים להתמודד אליהן. ממד מערכתי. 'אל תשאירו אף אחד מאחור', התמורה של אג'נדת 2030 של האו"ם, בהחלט יש ערך חברתי, אבל הוא מעל הכל שיקול מערכתי. אם בנתיב הצמיחה שלנו נשאיר מישהו מאחור, נבטל את איזון המערכת, וגם אנחנו ניפול שוב. קיימות זה לא אומר לצרוך פחות, אלא לצרוך טוב יותר; זה לא אומר צמצום, זה אומר אופטימיזציה; זה לא אומר לבזבז, זה אומר לבנות דגמים מעגליים. היום אנחנו יודעים שמשאבי הטבע מוגבלים. כאשר אנו מסתכלים על זמינות, עלינו לעשות זאת מתוך מחשבה שהן צריכות להיות זמינות, לא רק עבורנו, אלא גם עבור הדורות הבאים. בדרך זו ה קיים זה הופך לעניין טכני, העוסק בפיסות איזון של העולם בשלבי התפתחות שונים. חדשנות היא הצורך לבנות מערכות תמיכה עבור אותן מערכות דינמיות. כשאנחנו מדברים על קיימות דיגיטלית אנחנו מדברים על דבר אחד מאוד מדויק: אנחנו משתמשים בטכנולוגיות כדי לתמוך ב-i קריטריונים לקיימות, ועלינו להסתכל על קיימות כקריטריון לשימוש לפיתוח טכנולוגי".

ג'ובאני זאפטורה: "מדטק הוא זה שנותן עזרה קונקרטית"
דרום טירול חימט של דיגיטציה וקיימות

בואו נדבר על יצירתיות, העיקרון מאחורי החדשנות. כדי להיות פונקציונלי, יש לחנך ולכוון את היצירתיות. אם אדם רוצה להפוך למומחה בתחום שלו, האם עדיף לעשות אנכית, ולכן לקרוא יותר ויותר על הנושא, או להיות יותר אופקי, לחקור תחומים קרובים ונושאים שמרכיבים אותו?
"שתי התשובות נכונות. זה תלוי אם אתה רוצה להיות המנתח הטוב בעולם בטיפול בציפורן של האצבע הקטנה של יד שמאל, או אם אתה רוצה להיות רופא פנימי המסוגל לבצע ניתוח כולל של מצבו של המטופל, כדי להבין ש הבעיה לציפורן אינה תלויה בבעיה מקומית, אלא בבעיה מערכתית. עם זאת, שניהם חייבים להבין כיצד עבודתם תשתנה בהתאם להתפתחות הטכנולוגיה. קחו למשל את תופעת הרגע, ChatGPT. הכלי הזה ישנה באופן קיצוני את העולם שלנו ואת העבודה שלנו: לא על ידי העלמתו, אלא על ידי שינויו. אותו הדבר קרה ב-1865 עם 'חוק הדגל האדום', כאשר ממשלת בריטניה ניסתה להגביל את המכונית כדי להעדיף שיטות נסיעה קודמות. אנחנו צריכים לבחור אם אנחנו רוצים להיות עגלונים, מזהירים או נהגים. אם נבין כיצד דרך העבודה שלנו יכולה להשתפר בהתבסס על טכנולוגיות חדשות, אז התפקיד שלנו יהפוך ליותר ויותר יקר. לדוגמה, אוניברסיטת הרווארד מבטלת קורסי הדמיה אבחנתית בגלל הבינה מלאכותית זה כבר היום יותר ביצועי מבן אדם. עם זאת, הוא מחליף אותו בקורסי Data Science, כדי לאפשר לרופאים של מחר להתממשק טוב יותר עם הכלים החדשים. נותרה השאלה האמיתית: עד כמה כל זה בר קיימא? הטכנולוגיה תמיד מגדילה מקומות עבודה: הבעיה היא שהיא לא בהכרח לוקחת אותם לאן שהיא הורסת אותם...".

ריקרדו אספוסיטו: "בלוקצ'יין ישפיע על כולנו..."
יעילות דיגיטלית, חדשנות והכלה הם הסדר "תרופות".

מה אם ניסינו להטיל ספק ב-ChatGPT בנושא שקרוב לליבנו במיוחד? אילו תוצאות היו לנו אם תשאל אותה עבורנו על ההבדל בין בינה מלאכותית לקופירייטרים אנושיים?
"אני עושה את זה בשמחה, ואני מדווח על ההבדל ברצף. הכרת קהל היעד: אנושי כן, AI לא; סיפור סיפורים: אנושי כן, AI לא; שיווק: אנושי כן, AI לא; יצירתיות: אנושי ובינה מלאכותית, שניהם כן; כתיבה משכנעת: גם כן; אוטונומיה: גם כן; למידה: גם כן; עלויות: גבוהות ומשתנות בהתאם לשימוש. התוצאה של הניסוי היא של-ChatGPT יש שתי מגבלות: הוא לא יוצר דברים חדשים והוא ניזון ממקורות קיימים, מכניס את החסרונות שלהם ללא אפשרות לנמק. מסיבה זו, אם תבקש ממנו עושר, הוא יראה לך גבר לבן, ואם תבקש ממנו עוני, הוא יראה לך אישה שחורה. המשמעות היא שהיא תייצר תוכן על ההטיות הללו, תוך המשך הזנה של תפיסת מציאות מוגבלת".

אז איך פותרים את בעיית אובדן העבודה?
"פשוט: היכן שאפשר, עם מיומנות מחדש; במקום שלא נוכל, נתערב גם, במקרים קיצוניים, בצורות של סבסוד למי ש'נפגע' מהשינוי".

פרנצ'סקה ורונזי: "קרן 'עם לב אב'"
החידוש והקיימות העיקריים של הגעתה של אאודי לפורמולה 1

צעירים וטכנולוגיות חדשות: הנטייה היא לומר שבנים ובנות מבודדים, מרוחקים מהעולם וחסרי קשר עם המציאות כי הם סוגרים את עצמם ביקום פנטזיה של לייקים ורשתות חברתיות, שבו החזון של מה שמקיף הם מזוודים. התגובה האופיינית לתופעה זו היא לומר: "בואו נאסור אותם". כלומר, רק המימד המשחקי של התופעה נתפס ולא מציאות שנפתחת לתרחישים רבים...
"התגובה המהירה היא 'בסדר, בומר'. התשובה המורחבת היא שזו ההשקפה של מי שמוצא את עצמו בעולם שהוא לא מבין. אנחנו רגילים להיות מופנים לא נכון לבעיות. במציאות, אם אני הולך לאינסטגרם הוא מלא במבוגרים שחיים על לייקים, מבלבל פופולריות ורלוונטיות. אנשים שמוכנים לשלם סכומים מטורפים כדי להצטלם על יאכטה, כדי להראות את עצמם עם אורח חיים נוח שבאמת אין להם. הסיבה לכך היא שספר חוויה חשוב יותר מאשר לחיות אותה. מבוגרים משוכנעים שצעירים, בהיותם ילידי דיגיטל, מסוגלים לנצל את ההקשרים התקשורתיים שבהם הם נעים. אבל במציאות הסביבות הדיגיטליות הללו נבנו על ידי מבוגרים, כדי לשמש בצורה פונקציונלית למודל העסקי של מי שיצר אותן. כדי לעשות את ההבדל, עלינו להפסיק להיות משתמשים פשוטים ולהבין את ההיגיון מאחורי הפלטפורמות, ולהפיק מהן את המרב. זה עושה את ההבדל בין חברה פסיבית לחברת שינוי אקטיבי. ברגע ההיסטורי הזה אנו ניצבים למעשה בפני שלוש קטגוריות של אנשים: אלה שמנסים להבין טכנולוגיה ומבינים שאין להם את הכלים; מי שמשתמש בהם כ'זקן צעיר', המחפש דומה; מי שרוצה לאסור אותם. עם זאת, לא ניתן ואסור לעצור את הטכנולוגיה: היא חייבת להיות מכוונת ככל האפשר. אסטרטגיה נכונה תאפשר לנו לא לתת לפרוסות מהאוכלוסייה להיכנע ולהתקדם הרבה יותר מהר בתהליך הטכנולוגי. משמעות הדבר היא הפיכת חדשנות לבר-קיימא, כי קיים זה הופך לאופק תרבות שמנחה את הצעדים קדימה, נותנת לו את הקריטריונים הנכונים".

דיאנה אנגטשווילר: "יותר תשומת לב לרומנדי, טיצ'ינו ו-PMI"
ונציה בירת הקיימות העולמית, פרויקטים והעתיד

בואו נדבר על אבטחת מידע. אנשים לא באמת מבינים מה המשמעות של אבטחת מידע והסיכונים שהשימוש בהם על ידי פלטפורמות יכול לכלול.
"זה קורה כי אחד חסר מודעות טכנולוגית, לא רק על ידי משתמשים, אלא גם על ידי אלה שצריכים לנהל את ההתקדמות של טכנולוגיה עצמו. זה בגלל שאנחנו לא מבינים עד כמה זה מחלחל לחיינו. אם קודם המושג נגע רק לאנשים שהיה להם מחשב, היום, בהיותו דיגיטציה כל כך נרחב, זה משפיע על כולם. אנחנו רגילים להשתמש במכשירי המחשב שלנו כאילו, כדי להישאר בטוחים, די היה לכבות אותם. קצת כמו לסגור את הדלת לפני היציאה מהבית. אין לנו תרבות של בטיחות לא כיחידים, לא כחברות או כמוסדות".

מה הצעד הראשון לעלות כדי לפתור את המצב?
"הבעיה שלנו היא לא רק בעיה של כישורים, אלא של מודעות, כי אם אני לא אהיה מודע למה שאני צריך, אפילו לא אדאג שיהיה לי את הכישורים לעסוק בזה. לכן עלינו לפתח תרבות בטיחות, המייצרת מודעות, אשר הופכת כך למנוע לרכישת מיומנויות".

סטפן צוויקי: "אנחנו משאב נהדר לבינאום"
קיימות: גיבורי איחוד האמירויות הערביות (ולא רק) של 2023

אתה פרופסור באוניברסיטת פאביה. מה אתה מאחל לתלמידים שלך?
"היכולת להבין שאין תשובות פשוטות לבעיות מורכבות. החברה שלנו מובילה אותנו לעתים קרובות לבלבל מורכבות עם סיבוך, וכתוצאה מכך לצמצם את הפשטות לפשטות. אז מה שהייתי רוצה להעביר להם זה לא כל כך היכולת למצוא את התשובות, אלא לשאול את השאלות הנכונות. אין זה הגיוני ללמד ילדים על עניינים טכניים, כי הם משתנים מהר יותר מהזמן שלוקח להם לסיים את הלימודים. אין זה הגיוני לתת תשובות מובנות מכיוון שהעולם מורכב, ולכן התשובות משתנות ככל שהאירועים מתפתחים. אז הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לבנות מערכת שבה אנשים נשארים סקרנים ושואלים שאלות באופן מערכתי. אם נאפשר לצעירים לעשות זאת, אולי נתרום תרומה קטנה ליצירת אנשים המסוגלים לשרוד את מה שמחכה לנו...".

אדוארדו וולפי קלרמן: "הרגשות והטכנולוגיה הם במרכז"
לוגאנו מגדלור עולמי של דיגיטציה וכלכלת קריפטו